להנגיש טכנולוגיה ולשנות חיים

סטודנטים להנדסת תוכנה במכללה פיתחו מערכת שתעזור לאנשים עם שיתוק מוחין לתקשר עם סביבתם

אושרת יוסף ומאור כהן, סטודנטים להנדסת תוכנה במכללה, פיתחו במסגרת פרויקט הגמר שלהם מערכת מתקדמת, שנועדה לעזור לאנשים עם שיתוק מוחין להסביר את רצונם לסובבים אותם. המערכת מותקנת על גבי טאבלט, שמציג תמונות. היא מזהה תנועות עיניים וחלקי פנים אחרים של המשתמש, ולפיהן בוחרת באחת התמונות ויוצרת פלט קולי המסביר את רצונו.

את הפרויקט הנחתה חבצלת כהן, מרצה במכללה, והוא נעשה בשיתוף פעולה עם עמותת TOM - Tikun Olam Makers - המחברת בין מהנדסים וסטודנטים להנדסה לבין אנשים עם מוגבלויות, במטרה לפתח יחד פתרונות לקשיים השונים.

לדברי הסטודנטים, הסיוע לאנשים עם מוגבלויות היה תמיד קרוב ללבם. "ההיכרות שלי עם שיתוק מוחין התחילה בגיל צעיר," מספר מאור, "מאחר שבת דודתי לקתה בו ברמה הקשה ביותר. כשהכרתי את אשתי, העוסקת בתחום החינוך המיוחד, היא הכירה לי בחור מדהים בשם שלומי, שיש לו שיתוק מוחין. נוצר בינינו קשר חזק. כשהגענו לשלב של פרויקט הגמר, היה ברור לי שאכוון לפרויקט עם משמעות. כשקיבלנו את ההצעה מארגון Tikun Olam Makers, זה הרגיש כמו שליחות".

דרך ארגון TOM הגיעו אושרת ומאור לבית הספר הרצפלד בחולון, המיועד לגילאי 21-6 עם מוגבלויות מוטוריות. שם פגשו את חיה, תלמידה בת 17 המשותקת בגפיה. בשל בעיה בתנועתיות של העיניים וקושי במיקוד, לא יכלה חיה להשתמש במערכת תקשורת מבוססת תנועת אישונים, המשמשת אנשים רבים עם שיתוק מוחין. השניים החליטו לנסות לעזור לה.

"הבנו שפתרונות המבוססים על תנועת אישונים לא יתאימו לחיה. למעשה, מערכות כאלה אינן מתאימות לכ-60% מהתלמידים בבית הספר. שיתוק מוחין הוא ספקטרום; לעתים יש פזילה או תנועות עיניים לא רצוניות, ולכן המערכות הקיימות לא תמיד רלוונטיות," מספרת אושרת.

"התקשורת עם חיה התקיימה עד אז דרך המטפלים שלה. הם שאלו שאלות והתבססו על תנועות פנים קטנות מאוד שלה כדי לקבל תשובות. לקח זמן להגיע להבנת הצורך שלה. זו מימיקה עדינה מאוד, שרק מי שמכיר אותה היטב יכול להבין. חיה נעזרה גם בלוח מיוחד המותקן על כיסא הגלגלים שלה, עם סימונים לתשובות 'כן' ו'לא', אבל למערכת זו מענה מוגבל מאוד".

הסטודנטים ליוו את חיה במשך כשנה, יחד עם המטפל שלה וצוות בית הספר, במטרה לתכנן מערכת המתאימה לצרכיה שתוכל לסייע לאנשים נוספים. הפתרון שפיתחו מתבסס על זיהוי של כמה נקודות בפנים, נוסף על העיניים. "הזיהוי הזה מייחד את המערכת שלנו ומבדיל אותה מפיתוחים דומים בשוק. המערכת מתחשבת בתשובה רק אם כל הנקודות הנדרשות בפנים נעות יחד. אצל חיה, למשל, בחרנו לכלול גם את אמצע האף וחלקים נוספים בפנים".

לאחר מיפוי הצרכים, תוכננה האפליקציה בהתאם. המערכת מציגה על גבי מסך הטאבלט ארבע תמונות, שנבחרו לאחר שיחות עם המטפלים. דרך התמונות היא יכולה, למשל, להסביר שהיא רעבה או לבקש לשתות.

לאורך תהליך הפיתוח, הסטודנטים התייעצו עם קלינאי תקשורת, כדי להתמודד עם בעיות מיקוד ולעצב ממשק שיתאים לתלמידים. בהתאם לדרישות בית הספר, המערכת תוכננה לתמוך בכמה שפות.

בין היתר, המערכת יכולה לשלוח התרעה לטלפון הנייד של המטפל אם הוא לא נמצא במקום. "הפתרון הזה מאפשר לחיה יותר עצמאות, כאשר המטפל יכול להימצא במרחק מה ממנה," מסבירים השניים.

אושרת ומאור מציינים שאחד היתרונות המרכזיים של המערכת הוא פשטות רכיביה והנגישות הטכנולוגית והכלכלית: "רוב המערכות הקיימות בשוק מבוססות על תוכנה מיוחדת, המותקנת רק על מחשב נייח, בתוספת מצלמה מיוחדת כרכיב חיצוני. זו מערכת מורכבת מאוד, שאינה נוחה לשימוש וכרוכה בעלויות גבוהות מאוד. נדרש תהליך ביורוקרטי ארוך כדי להיות זכאים למערכת כזו - תהליך שהוא מייגע מאוד לילדים ולמשפחות".