"אני חוקר הוראת פיזיקה, בעיקר דרך קרקס, וכך אני משלב את שתי האהבות הגדולות בחיי"
דרכו האקדמית של ד"ר וולפסון, תושב ערד בן 44, החלה בלימודי תואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "כבר אז עבדתי כמורה בקידום נוער", הוא מספר, "גיליתי את המחלקה להוראת המדעים והטכנולוגיה, והמשכתי בה לתואר שני ושלישי. מאז סיומו אני ממשיך לחקור הוראת פיזיקה, בעיקר דרך קרקס, וכך אני משלב את שתי האהבות הגדולות בחיי. לסגל המכללה הצטרפתי לפני כ-5 שנים ומהרגע הראשון במכינה הקדם-אקדמית הרגשתי כאילו הגעתי הביתה".
אבל הקרקס, משחזר ד"ר וולפסון, היה שם עוד קודם בחייו. "עליתי ארצה מרוסיה בגיל 10, וכמה שנים לאחר מכן התגלגלתי לחוג קרקס בערד. עם הזמן הפכתי בעצמי למדריך של החוג שמתקיים כיום תחת מתנ"ס ערד, ובמקביל אני מעלה כיום מופע שנקרא 'בין קרקס למדע' עם אמניות הקרקס השותפות שלי, ולריה שפרגה ואשתי מרינה".
שתי דמויות מהוות עבור ד"ר וולפסון השראה לפעילותו המגוונת. "המודל הראשון עבורי הוא מרט ברוק, המורה שהביא את הקרקס לערד מרוסיה. עד היום אני מקדיש לו בסוף כל מופע את קטע הקפיצה דרך חישוק בוער עם סכינים. ברוסיה התרגיל הזה היה אסור לביצוע, אבל מרט הצליח איכשהו לשמר אותו, להביאו לארץ וללמד אותי. השני הוא פרופ' חיים אישך, מי שריכז את לימודי הפיזיקה במחלקה להוראת המדעים והטכנולוגיה ובהנחייתו עשיתי את התזה וגם את התואר השלישי. לצערי הוא נפטר כשבועיים לפני הגשת הדוקטורט. אני מרגיש שירשתי את דרכו בהוראת פיזיקה ורק בזכותו נשארתי במחקר".
ההכנה לשיעורי פיזיקה שד"ר וולפסון מעביר במכינה היא מדוקדקת וייחודית. הוא לומד את החומר עד הסוף, "עד הקישקעס שלו", במילותיו. "אני לא מרשה לעצמי להיכנס לכיתה עם חומר שאני לא מבין מבחינה פיזיקלית לעומק. מתוך הוראת המדעים אני מלמד לפי פרדיגמת הקונסטרוקטיביזם, שגורסת כי הידע החדש הוא תוצאה של הידע הקודם של הסטודנט. כך נוצר חיבור והידע הקודם מהווה לא רק בסיס אלא גם סנן ונתב לידע החדש. לכן אני תמיד מקפיד לחשוף את הידע הקודם והתפיסות השגויות הנוגעות אליו, ורק על בסיס זה ללמד חומר חדש. אני גם מקפיד ללמד דרך הדגמות ומחקר. אף פעם לא אתחיל שיעור בנוסחה, אלא נפתח שיעור בהתבוננות בתופעה פיזיקלית או מכנית, פעמים רבות מהקרקס ולעתים דרך מכשירים טכנולוגיים. נציג את הבעיה המחקרית, נבצע בכיתה דיון דיאלוגי ורק בהמשך לכך אבנה את הקונספט והידע החדשים".
ד"ר וולפסון מעריך מאוד את ההשקעה של SCE בהוראה. "ההתייחסות הרצינית של המכללה להוראה היא מה שדוחף אותי כמרצה", הוא אומר, "גם הסטודנטים שבאים אלינו הם רציניים, חבר'ה שבאים ללמוד מקצוע וללמוד על העולם. הם סקרנים ומתעניינים, לא כאלו שבאים לסמן וי. לצד זאת, המכללה אנושית מאוד - אני רואה את התמיכה והעזרה שמקבלים סטודנטים שהתקשו, שחלו, ודאי אלו שיצאו למילואים. במובן הזה התמיכה שהמכללה מעניקה מזכירה משפחה".
לסיום, אפרופו מילואים, את העבודה של ד"ר וולפסון עם ילדי עוטף עזה מאז 7 באוקטובר בהחלט ניתן לראות כשירות פעיל. "הופעתי יחד עם ולריה ומרינה, ילדי החוג ואמנים נוספים, בהתנדבות בפני משפחות וילדים שפונו מיישובי העוטף, בבתי המלון בים המלח ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. ללהטט עם חרבות, מקלות ג'אגלינג וכדורים זה המעט שיכולתי לעשות למענם. בשבילי זה היה כמו צו 8".